בוא נדבר על ערב שאתה כנראה מכיר.
יצאתם. שתית קצת, אולי יותר מקצת. הרגשת משוחרר, בטוח בעצמך, בלי המחשבות המעצבנות שבדרך כלל רצות לך בראש. הכל זרם.
ואז הגעתם הביתה, וברגע האמת הגוף פשוט לא הגיב.
ואתה לא הבנת. הרי הרגשת מצוין. היית רגוע יותר מתמיד. אז למה דווקא עכשיו?
אז תקשיב לי טוב, כי זה אחד הדברים הכי מבלבלים שיש, ויש לו הסבר פשוט. אלכוהול מוריד לך את המעצורים ואת זרימת הדם באותו קצב בדיוק. אותו חומר שנתן לך את האומץ הוא בדיוק אותו חומר שכיבה לך את המערכת.
הראש שלך אמר כן. הגוף שלך כבר היה בדרך למיטה, לישון.
מה קורה בכוס הראשונה
תן לי לפרק לך את זה, כי כאן נמצא כל הבלבול.
אלכוהול הוא מדכא של מערכת העצבים המרכזית. זה המונח המדויק, וכדאי שתקלוט אותו, כי הוא מסביר גם את הצד הטוב וגם את הצד הרע.
מה שהוא מדכא ראשון זה את המנגנונים שמעכבים אותך. הביקורת העצמית, הבושה, החרדה החברתית, הפחד להיכשל. ולכן, בכוס הראשונה, אתה מרגיש נהדר. אתה מדבר יותר בקלות, הראש שקט, והצופה הפנימי שבדרך כלל שופט אותך יורד לרגע מהכיסא.
ובאמת, אצל גברים עם חרדת ביצוע, זה יכול להרגיש כמו פתרון.
אבל אלכוהול לא בוחר מה לדכא. הוא מדכא הכל. ואחרי המעצורים, בתור עומדים בדיוק הדברים שאתה צריך.
האותות העצביים שמפעילים זקפה נחלשים. הרגישות למגע יורדת. תגובת הגוף מואטת. וכל זה קורה במקביל, בזמן שהראש שלך עדיין חוגג.
זו בדיוק הסיבה שהפער נוצר. אתה מרגיש מוכן, והגוף כבר מזמן לא שם.
למה זה עובד נגדך דווקא ברגע האמת
בוא נהיה קונקרטיים לגבי מה בדיוק משתבש שם.
זקפה דורשת שלושה דברים שיעבדו יחד. אות עצבי שאומר להתחיל, כלי דם שנפתחים ומכניסים דם, ומנגנון שנועל את הדם בפנים. אלכוהול פוגע בכל השלושה.
הוא מאט את האות. המוח שולח את ההוראה חלש יותר ואיטי יותר.
הוא משבש את זרימת הדם. בהתחלה הוא דווקא מרחיב כלי דם, ולכן אתה מרגיש חם, אבל בכמות גדולה הוא פוגע ביכולת של המערכת להזרים ולשמור לחץ במקום הנכון.
והוא מייבש. אלכוהול מוציא נוזלים מהגוף, ופחות נוזלים זה פחות נפח דם, וזה בדיוק ההפך ממה שאתה צריך.
יש כאן גם רכיב הורמונלי. שתייה כבדה משפיעה על ההורמון הגברי, וההשפעה הזאת מצטברת ככל שהכמות והתדירות עולות.
תוסיף לזה שהאלכוהול גם מקהה את התחושה עצמה, ותקבל מצב שבו גם ההתחלה קשה יותר וגם ההנאה מטושטשת.
הפרדוקס של "כוס אחת דווקא עוזרת לי"
ועכשיו אני רוצה להיות כן איתך, כי יש כאן ניואנס.
אצל חלק מהגברים, במיוחד כאלה שסובלים מחרדת ביצוע, כוס אחת באמת עוזרת. היא מורידה מספיק לחץ כדי שהמערכת תפסיק להיות בכוננות, ואז דברים דווקא עובדים טוב יותר.
וזה לא דמיון. זה הגיוני לגמרי, כי חרדה היא באמת אחד הדברים שסוגרים זקפה.
אבל כאן בדיוק טמון המלכוד, ואני רוצה שתראה אותו בבירור.
ראשית, החלון הזה צר מאוד. הכמות שמרגיעה מספיק בלי לדכא יותר מדי היא קטנה, ומשתנה לפי יום, אוכל ועייפות. קל מאוד לפספס אותה.
שנית, וזו הבעיה האמיתית, אתה לומד לקשר בין ביטחון לאלכוהול. וברגע שהקשר הזה נוצר, נוצרת תלות. אתה מתחיל להימנע ממצבים בלי שתייה, כי אתה לא סומך על עצמך בלעדיה.
ושלישית, מה שנחוץ באמת זה לא לכבות את החרדה מבחוץ, אלא ללמוד להוריד אותה מבפנים. אלכוהול מטפל בסימפטום, ובדרך מוריד לך את היכולות.
מה קורה לאורך זמן
עד עכשיו דיברנו על ערב אחד. עכשיו בוא נדבר על התמונה הרחבה, כי זה החלק המשמעותי.
שתייה קבועה, גם אם היא לא נראית לך מוגזמת, משפיעה על שלושה דברים שקשורים ישירות לתפקוד.
כלי הדם. אלכוהול בכמות גבוהה לאורך זמן פוגע במערכת כלי הדם, ומעלה לחץ דם. ומכיוון שזקפה היא בסופו של דבר אירוע של זרימה, כל פגיעה בצנרת מורגשת שם.
ההורמונים. הכבד מעורב בפירוק ובאיזון של הורמונים, ועומס מתמשך עליו משפיע על האיזון ההורמונלי, כולל ההורמון הגברי.
והמשקל. אלכוהול הוא קלוריות ריקות, ובכמות קבועה הוא מוסיף עומס לגוף שמשפיע בעקיפין על הכל.
אני לא מנסה להפחיד אותך, ואני לא אומר לך להפסיק לשתות. אני אומר שהחישוב פשוט. ככל שהכמות והתדירות עולות, כך המחיר על התפקוד עולה, וזה חישוב שכדאי שתעשה בעיניים פקוחות.
והשינה, החלק שכולם מפספסים
וזה החלק שאני הכי רוצה שתיקח מהמאמר הזה, כי כמעט אף אחד לא מכיר אותו.
אלכוהול הורס לך את השינה, גם אם אתה מרגיש שאתה נרדם מהר יותר.
וזה נכון, אתה באמת נרדם מהר יותר. אבל השינה עצמה נעשית רדודה. אלכוהול פוגע במיוחד בשלבי השינה העמוקים, ובדיוק אלה השלבים שבהם הגוף מתחזק את עצמו ומייצר הורמונים.
וזה גם השלב שבו קורות זקפות הלילה, אותה בדיקת מערכות שהגוף מריץ בכל לילה.
כלומר, ערב עם שתייה משמעותית לא פוגע רק באותו ערב. הוא פוגע גם בבוקר שאחריו, ובתחזוקה שהגוף היה אמור לעשות בלילה.
וזו בדיוק הסיבה שגברים ששותים באופן קבוע בערב מדווחים שזקפות הבוקר נעלמו להם. לא בגלל שמשהו נשבר, אלא בגלל שהם פשוט לא מגיעים לשלב שבו זה קורה. את הנושא הזה פירקנו לעומק במאמר על זקפות בוקר שנעלמו.
מה עושים בפועל
אז מה עושים עם כל זה, בלי להפוך את החיים למשעממים?
תדע איפה הגבול שלך. לרוב הגברים יש נקודה די ברורה שבה זה עובר מלשחרר למכביד. תמצא אותה, ותכיר אותה. זו לא כמות אחידה לכולם, וזה משתנה גם לפי אם אכלת ולפי כמה ישנת.
תשים לב לתזמון. ככל שהשתייה קרובה יותר לרגע עצמו, כך ההשפעה חזקה יותר. ערב שמתחיל מוקדם ונגמר עם קפה עדיף על שתייה עד הרגע האחרון.
תשתה מים במקביל. זה נשמע בנאלי, אבל התייבשות היא חלק מהסיפור, ומים מקטינים את ההשפעה הזאת.
ואל תשתמש בזה כקביים. אם אתה שם לב שאתה נמנע ממצבים אינטימיים בלי לשתות קודם, זה כבר לא שחרור, זו תלות. ובנקודה הזאת, הפתרון הוא לעבוד על החרדה עצמה ולא להשתיק אותה.
ואם החרדה היא באמת מה שעומד מאחורי הכל, יש דרכים אחרות לעבוד עליה. נשימה איטית מורידה את מערכת החירום בלי לדכא כלום, ושריר רצפת האגן נותן לך עוגן פיזי ושליטה אמיתית במקום ביטחון מושאל.
ומה עם "רק כדי להירגע לפני"
יש עוד דפוס שכדאי לשים עליו אצבע, כי הוא נפוץ ומתחיל בקטן.
זה מתחיל בכוס אחת לפני דייט. אחר כך זה נהיה שתיים. ואז זה נהיה כלל, שאתה לא נכנס לסיטואציה אינטימית בלי משהו לפני.
ובנקודה הזאת כבר לא מדובר בשתייה חברתית, אלא בכלי שמנהל אותך.
הבעיה היא לא מוסרית, היא מעשית. ככל שאתה מסתמך על זה יותר, כך הביטחון הטבעי שלך נשחק, כי אתה אף פעם לא נותן לעצמך הזדמנות לגלות שאתה מסתדר גם בלי. ובמקביל, כמו שראינו, הכמות שאתה צריך כדי להגיע לאותה הרגעה נוטה לעלות, ובדיוק שם ההשפעה על הגוף נעשית חזקה יותר.
זה מרוץ שאי אפשר לנצח בו. אתה שותה יותר כדי להיות רגוע יותר, והגוף מגיב פחות ופחות.
מה קורה כשמנסים שבועיים בלי
ואם אתה רוצה לדעת איפה אתה עומד באמת, יש ניסוי פשוט.
קח שבועיים בלי אלכוהול, או לפחות בלי אלכוהול בערבים אינטימיים. זה מספיק זמן כדי שהשינה תתאזן וכדי שהגוף ינקה את ההשפעה המצטברת.
ואז שים לב לשלושה דברים. האם זקפות הבוקר חזרו או התחזקו. האם אתה קם עם יותר אנרגיה. והאם משהו השתנה בתפקוד עצמו.
התוצאה תיתן לך מידע ששום מאמר לא יכול לתת לך, כי היא מגיעה מהגוף שלך.
ואם אחרי שבועיים כאלה שום דבר לא השתנה, זה גם מידע חשוב, כי זה אומר שהשורש נמצא במקום אחר, ושווה לבדוק אותו.
וזה לא אומר שאתה צריך להפסיק לגמרי
ולפני שנסיים, שווה שנשים דברים בפרופורציה.
אני לא מנסה לשכנע אותך להפוך לנזיר. כוס יין בארוחה או בירה עם חברים הן חלק מהחיים, ואצל רוב הגברים הן לא מה שעומד בין הם לבין תפקוד תקין.
הסיפור כאן הוא כמות, תדירות ותזמון, ולא עצם השתייה.
גבר ששותה מדי פעם, בכמות סבירה, ולא סמוך לרגע עצמו, כנראה לא ירגיש שום השפעה משמעותית. גבר ששותה כמעט כל ערב, או שותה הרבה דווקא בערבים שבהם הוא רוצה שיקרה משהו, ירגיש את זה בבירור.
ההבדל ביניהם הוא לא מוסרי, הוא ביולוגי.
מתי לפנות לרופא
יש כאן שני סוגים של דגלים, ושניהם חשובים.
הראשון נוגע לתפקוד. פנה לרופא אם הקושי בזקפה נמשך גם בימים שבהם לא שתית כלל, אם זקפות הבוקר נעלמו לאורך זמן, או אם יש ירידה כללית בחשק ובאנרגיה.
והשני נוגע לשתייה עצמה, וזה לא פחות חשוב. אם אתה מרגיש שקשה לך לעצור, אם אתה שותה כדי לתפקד, אם אתה שותה לבד, או אם אנשים סביבך העירו לך על זה, זה משהו שכדאי לדבר עליו עם רופא או עם איש מקצוע.
לבקש עזרה בנושא הזה זה לא סימן חולשה. זה בדיוק ההפך.
אז מה עכשיו
אני לא הולך להטיף לך ולא אגיד לך להפסיק לשתות. גבר מבוגר מחליט בעצמו.
אבל את זה כן אגיד לך, ואני רוצה שתזכור את זה בפעם הבאה שאתה מוזג. הכוס שנתנה לך את הביטחון היא בדיוק אותה כוס שלקחה לך את היכולת. שתי ההשפעות מגיעות מאותו חומר, ואי אפשר לקחת רק אחת מהן.
והמשימה שלך לשבוע הקרוב, והיא ניסוי ולא גזרה. תבחר ערב אחד אינטימי שבו אתה לא שותה בכלל. רק אחד. ותשים לב להבדל, גם באותו ערב וגם בבוקר שאחריו. אתה תקבל את התשובה הכי מדויקת שיש, מהגוף שלך עצמו.
דיסקליימר: התכנים מוגשים לצרכי חינוך והעשרה בלבד ואינם מהווים ייעוץ רפואי. אם אתה חווה קושי מתמשך בתפקוד המיני, או מתקשה לשלוט בשתייה, פנה לרופא או לאיש מקצוע. למידע נוסף ראה הבהרה רפואית.