בוא נדבר על הרגע הכי מתסכל שיש. יש לך זקפה, הכל בסדר, אתם באמצע, ואז היא פשוט נעלמת לך. לא בהתחלה, לא בגלל שלא נמשכת אליה, אלא בדיוק באמצע.
ואתה נשאר עם התסכול, ועם השאלה שרצה בראש. "מה קרה עכשיו? הרי הכל היה בסדר לפני שנייה."
אז תקשיב לי טוב, כי כאן יש הבחנה שאף אחד לא טרח לעשות לך, והיא משנה את כל התמונה. להשיג זקפה ולהחזיק זקפה הם שני דברים שונים לגמרי, שרצים על שני מנגנונים נפרדים.
וברוב המקרים, החלק שעובד אצלך מצוין הוא הראשון. הבעיה נמצאת בשני.
להשיג ולהחזיק, שני מנגנונים נפרדים
תן לי לפרק לך את זה, כי זה פשוט הרבה יותר ממה שנדמה.
זקפה היא בסך הכל אירוע של לחץ. דם נכנס פנימה, ממלא את הרקמה, והלחץ הזה הוא מה שאתה מרגיש כקשיחות. עד כאן זה החלק שכולם מכירים.
אבל יש כאן חלק שני, ועליו כמעט אף אחד לא מדבר. כדי שהזקפה תישאר, הדם לא רק צריך להיכנס. הוא צריך גם להישאר בפנים.
והוא לא נשאר לבד. יש מנגנון שתפקידו ללחוץ על הוורידים שמוציאים את הדם החוצה, ולסגור אותם. זה כמו לנפח בלון ואז לתפוס את הפתח באצבעות. הניפוח הוא שלב אחד, התפיסה היא שלב אחר לגמרי.
אז כשאתה מאבד את הזקפה באמצע, ברוב המקרים המשאבה שלך עובדת מצוין. מה שלא עובד זה האטם.
האטם שדולף
תדמיין צמיג. אתה יכול לנפח אותו בלחץ מושלם, אבל אם יש בו נקב קטן, הוא יתרוקן לאט. ולא באופן מיידי ודרמטי, אלא בדיוק בקצב שגורם לך לגלות את זה ברגע הכי גרוע.
זקפה שנעלמת באמצע עובדת בדיוק ככה. הדם נכנס, אבל האטם לא נועל אותו. הוא נשאר פתוח מספיק כדי שהלחץ ידלוף החוצה, לאט, בזמן שאתה עסוק במשהו אחר.
ומי אחראי על האטם הזה? שריר רצפת האגן. אותו שריר שנמתח בבסיס האגן ועוטף את בסיס האיבר. כשהוא מתכווץ, הוא לוחץ על הוורידים וסוגר את יציאת הדם. כשהוא רפוי או חלש, הוא פשוט לא סוגר מספיק טוב.
וכאן הבשורה הטובה, ואני רוצה שתקלוט אותה. אטם הוא שריר. ושריר, בניגוד לכלי דם או להורמונים, הוא הדבר הכי פשוט בגוף לחזק. הוא מגיב לאימון בדיוק כמו כל שריר אחר.
למה השריר הזה לא עובד אצלך
התשובה פשוטה עד כדי כאב. כי אף פעולה ביום-יום שלך לא דורשת ממנו עבודה אמיתית.
הוא עובד ברקע כל היום, מחזיק ומייצב, מונע דליפות. אבל אף אחד מעולם לא ביקש ממנו כיווץ חזק, מדויק, מוחזק לאורך זמן. ושריר שלא דורשים ממנו כלום נשאר בדיוק במקום שבו הוא, חלש ואיטי.
תחשוב על שריר בגוף שלא נגעת בו עשור. הוא לא נעלם, הוא פשוט מפסיק להיות זמין כשאתה צריך אותו.
ויש כאן מלכוד נוסף שחייב שתדע עליו, כי הוא מפיל המון גברים. רובם, כשהם מנסים להפעיל את השריר הזה לבד, מכווצים בטעות משהו אחר לגמרי. בטן, ישבן, או ירכיים. הם בטוחים שהם עובדים, מתאמנים חודשים, ומתאכזבים שכלום לא זז, כי הם מעולם לא נגעו בשריר הנכון.
הדרך לזהות אותו פשוטה. זה אותו שריר שאתה מפעיל כשאתה עוצר זרם שתן באמצע, או כשאתה מנסה למשוך את בסיס האיבר פנימה ולמעלה בלי להזיז שום דבר אחר. אם הבטן שלך רכה והישבן רפוי לגמרי, אתה במקום הנכון. אם משהו חיצוני זז, אתה עובד על השריר הלא נכון.
והחלק השני, שהוא בראש
עכשיו, לפעמים הדליפה מתחילה במקום אחר לגמרי, והוא לא בגוף.
זה מתחיל ברגע שבו אתה עוצר לבדוק את עצמך. "רגע, זה עדיין עומד? זה מחזיק? זה כמו קודם?"
ובשנייה ששאלת את השאלה הזאת, כבר יצאת מהרגע ועלית לראש. וברגע שאתה בראש, קורים שני דברים. הראשון, אתה מנותק מהתחושה הפיזית, שהיא בעצם מה שמזין את כל העניין. השני, והחמור יותר, הגוף שלך מקבל אות של לחץ, וכשגוף מקבל אות של לחץ הוא נכנס למצב הגנה. ובמצב הגנה, הוא מרפה בדיוק את מה שאתה מנסה להחזיק.
זה מעגל אכזרי. אתה בודק אם זה מחזיק, הבדיקה עצמה מרפה את האטם, אז אתה בודק בדחיפות עוד יותר גדולה, וזה דולף עוד יותר מהר.
זקפה חיה בגוף. ברגע שאתה עולה לראש כדי לפקח עליה, עזבת בדיוק את המקום שבו היא נמצאת.
מה עושים ברגע עצמו
אז מה עושים כשזה קורה בזמן אמת? קודם כל, לא נלחמים.
הדחף הראשון שלך יהיה להתאמץ יותר, לדחוף חזק יותר, למהר. תעשה בדיוק את ההפך. תאט.
תחזור לגוף דרך החושים. במקום לבדוק מה קורה למטה, תשים לב למשהו פיזי אחר לגמרי. למגע, לעור, לנשימה שלך. כל דבר שמחזיר את תשומת הלב מהראש אל התחושה.
ואל תפחד לעצור לרגע ולהאט. אין חוק שאומר שחייבים רצף אחד ארוך. הרבה פעמים דווקא ההפסקה הקצרה, החזרה למגע, היא מה שמאפשר ללחץ לרדת ולדברים לחזור מעצמם.
ובמקביל, לאורך זמן, אתה מאמן את האטם עצמו. שני הדברים האלה עובדים יחד, השריר שנועל והראש שנשאר בגוף. אחד בלי השני לא מספיק. את השריר הזה ואיך מאמנים אותו נכון פירקנו במדריך לתרגילי קיגל לגברים.
איך זה נבנה, שלב אחרי שלב
שליטה על האטם לא נבנית ביום. היא נבנית בשכבות, וכדאי שתדע איך זה נראה כדי שלא תתייאש בדרך.
בשלב הראשון אתה פשוט לומד לזהות את השריר. לא לחזק, רק לדעת בוודאות איפה הוא ואיך מרגישים אותו כשהוא נדלק, בלי שהבטן והישבן מצטרפים למסיבה.
בשלב השני אתה בונה כוח ועמידות. השריר לומד להתכווץ חזק יותר, ולהחזיק לאורך זמן במקום להתעייף אחרי שתי שניות.
ובשלב השלישי מגיע העיתוי, וזה החלק שבאמת משנה. אתה לומד לגייס אותו בדיוק כשצריך, בלי לחשוב, כמו שאתה מפעיל בלם ברמזור.
עקביות כאן חשובה הרבה יותר מעוצמה. כמה דקות בכל יום יקדמו אותך רחוק יותר מסשן ארוך פעם בשבוע, כי שריר לומד מחזרות ולא מהתפרצויות.
מה זה משאיר אחריו
יש כאן צד שלא מדברים עליו מספיק, והוא מה שקורה אחרי.
אחרי שזה קרה פעם או פעמיים, זה מפסיק להיות אירוע ומתחיל להיות חשש. אתה נכנס למיטה עם המחשבה "אני מקווה שזה יחזיק הפעם", ובלי לשים לב הפכת כל מפגש למבחן.
והמחשבה הזאת היא בדיוק הדלק של הבעיה. היא מעלה את הלחץ, הלחץ מרפה את האטם, והאטם דולף. כלומר, הפחד שזה יקרה שוב הוא בעצמו אחד הגורמים שגורמים לזה לקרות שוב.
ולכן החלק הראשון בפתרון הוא בכלל לא פיזי. הוא לרדת מהעמדה של מי שנבחן. ברגע שאתה מפסיק לראות כל פעם כמבחן, אתה מוריד מהגוף חלק גדול מהעומס, עוד לפני שאימנת שריר אחד.
תזכור את זה. אתה לא נבחן, אתה לומד.
וזה לא אומר שאתה לא נמשך אליה
יש מחשבה אחת שמייסרת גברים במצב הזה יותר מכל דבר אחר. "אולי זה אומר שאני כבר לא נמשך אליה."
ברוב המוחלט של המקרים, זה פשוט לא נכון.
משיכה וזקפה הם לא אותו דבר. משיכה היא רגש. זקפה היא אירוע פיזי שתלוי בלחץ דם מקומי, בשריר שנועל, ובמערכת עצבים רגועה מספיק. אתה יכול להיות משוגע עליה לחלוטין, ועדיין האטם ידלוף כי היית לחוץ, עייף, או שתית קצת יותר מדי.
הגוף שלך לא מדרג את בת הזוג שלך. הוא פשוט מגיב לתנאים שהיו באותו רגע מסוים.
ומה עם בת הזוג שלך
רוב הגברים מניחים שהיא מאוכזבת, ושהיא חושבת עליהם פחות. ולרוב, ההנחה הזאת גדולה בהרבה ממה שקורה באמת.
מה שהיא כן מרגישה זה שאתה מתרחק. היא לא יודעת שאתה עסוק בלבדוק את עצמך, היא רק רואה שנעלמת לרגע. ולפעמים היא אפילו לוקחת את זה אישית, וחושבת שהיא זו שאיבדה אותך.
לכן משפט אחד קצר שווה יותר מכל טכניקה שתנסה. משהו כמו "אני נכנס לפעמים לראש, וזה בכלל לא קשור אלייך". ברגע שזה נאמר, נגמרות ההשערות שלה, ויורד גם הלחץ שלך.
וכשהלחץ יורד, האטם נסגר טוב יותר. הקשר הזה ישיר לגמרי, וזה בדיוק למה שיחה אחת יכולה לעשות יותר מחודש של ניסיונות להתאמץ.
מתי לפנות לרופא
אם אתה מאבד את הזקפה באופן קבוע, ובמיוחד אם זה קורה גם כשאתה לבד ורגוע לגמרי, כדאי בדיקה. במצב כזה זה כבר לא רק סיפור של ראש או של שריר.
לך לרופא גם אם זקפות הבוקר נעלמו לאורך זמן, אם יש לך גורמי סיכון לכלי הדם כמו לחץ דם, סוכר או עישון כבד, אם יש כאב, או אם השינוי היה מהיר ופתאומי. דליפה עקבית לפעמים קשורה לזרימת דם, וזה משהו שכדאי לשלול מוקדם.
בדיקה זה לא להיבהל. זה לדעת בדיוק במה מדובר לפני שאתה בונה תוכנית.
אז מה עכשיו
אני לא אבטיח לך תוצאה ולא אתן לך תאריך. מי שמבטיח לך שינוי בתוך שבועיים מוכר לך משהו. אין לוח זמנים מובטח, כי כל גוף מגיב בקצב שלו.
אבל את זה כן אגיד לך. ההבנה שהבעיה שלך היא באטם ולא במנוע כבר משנה את כל הגישה. אתה מפסיק לחפש מה שבור בך, ומתחיל לאמן משהו מאוד ספציפי שאפשר לאמן.
והמשימה שלך להיום, והיא קטנה. הערב, בלי שום קשר לסקס, פשוט תמצא את השריר. תנסה לכווץ אותו פנימה ולמעלה בזמן שהבטן והישבן נשארים רפויים לגמרי. אם הרגשת תנועה קטנה שם, מצאת את האטם. זה כל מה שצריך היום, ומשם הכל מתחיל.
דיסקליימר: התכנים מוגשים לצרכי חינוך והעשרה בלבד ואינם מהווים ייעוץ רפואי. אם אתה חווה קושי מתמשך בתפקוד המיני, כאב, או דאגה, פנה לרופא. למידע נוסף ראה הבהרה רפואית.