בוא נדבר על משהו קטן שאתה עושה כבר שנים, ואף פעם לא סיפרת עליו לאף אחד.
אתה מסיים להשתין, מנער, מתלבש. ואז, כמה שניות אחר כך, מרגיש שיצאו עוד כמה טיפות. לפעמים אתה מרגיש כתם קטן. לפעמים אתה מוצא את עצמך חוזר לשירותים בגלל זה.
או שאתה מתעטש, צוחק בכוח או מרים משהו כבד, ומרגיש דליפה קטנה שלא ביקשת.
ואתה מספר לעצמך שזה נורמלי. שלכל הגברים זה קורה. שזה סתם.
אז תקשיב לי טוב, כי כאן אני צריך לתקן לך משהו. זה נפוץ, נכון. אבל נפוץ זה לא אותו דבר כמו נורמלי, ובעיקר, זה לא אותו דבר כמו בלתי הפיך.
מה שאתה חווה הוא דוח. והוא מגיע משריר אחד ספציפי שהפסיק להתייצב לעבודה.
מה בעצם קורה שם
תן לי לפרק לך את זה, כי זה פשוט ומכני.
בסוף מסלול השתן שלך יש סוגר, שריר שסוגר את המעבר. חלק ממנו עובד אוטומטית, וחלק ממנו נמצא בשליטה שלך. החלק שבשליטה שלך הוא חלק ממה שאנחנו קוראים לו רצפת האגן.
וכשאתה מסיים להשתין, נשארת כמות קטנה של נוזל במסלול. התפקיד של השריר הזה הוא לדחוף את השארית הזאת החוצה בכיווץ קצר וחזק, ואז לסגור.
אם השריר חלש או איטי, שני דברים קורים. הוא לא מרוקן טוב את השארית, והוא לא סוגר מספיק הדוק. אז הנוזל שנשאר פשוט מטפטף החוצה כמה שניות אחר כך, בדיוק כשכבר סגרת את הרוכסן.
וזה גם ההסבר לדליפה בעיטוש או בהרמה. ברגע שהלחץ בבטן עולה בפתאומיות, השריר אמור להתכווץ ולסגור מיד. אם הוא איטי, הוא מגיב שנייה מאוחר מדי, ובשנייה הזאת יוצאות טיפות.
זה לא כשל של הגוף. זה תזמון של שריר שלא אימנת.
למה זה קורה גם לגברים צעירים ובריאים
וזה החלק שמפתיע גברים, כי הם מקשרים את זה לגיל.
הסיבה פשוטה. השריר הזה, כמו כל שריר, מתאים את עצמו לדרישה. ואף פעולה ביום-יום שלך לא דורשת ממנו כיווץ חזק ומהיר בעיתוי מדויק.
אז הוא נשאר איטי. לא חולה, לא פגום, פשוט לא מאומן.
ויש גורמים שמאיצים את זה. ישיבה ממושכת, שמפחיתה עוד יותר את הדרישה. עודף משקל, שמוסיף לחץ קבוע מלמעלה. הרמת משקולות כבדות בלי טכניקת נשימה נכונה, שמעמיסה על האזור שוב ושוב. שיעול כרוני או עצירות, שגם הם מייצרים לחץ חוזר.
וכמובן, גם ניתוחים באזור האגן ובערמונית, אבל זה כבר סיפור אחר שדורש ליווי מקצועי.
הנקודה היא שגבר בן שלושים שיושב תשע שעות ביום ולא נגע בשריר הזה מעולם, יכול בהחלט לחוות את זה. וזה לא אומר עליו שום דבר רע.
למה חשוב לא להתעלם
ועכשיו החלק שאני הכי רוצה שתיקח מהמאמר הזה.
הטפטוף הזה הוא לא רק אי נוחות קטנה. הוא סימן מוקדם, וזו בדיוק הסיבה שהוא שווה זהב.
אותו שריר בדיוק אחראי גם על דברים אחרים לגמרי. הוא לוחץ על הוורידים ועוזר להחזיק זקפה. הוא מעורב ברפלקס השפיכה ובשליטה עליו. הוא מייצב את האגן ואת הגב התחתון.
כלומר, כשהשריר הזה מודיע לך שהוא חלש דרך טפטוף, הוא בעצם מודיע לך על משהו שנוגע גם לזקפה, גם לשליטה, וגם לגב.
והבשורה הטובה היא שאתה מקבל את ההודעה מוקדם, בשלב שבו זה עדיין קטן, ובשלב שבו שריר מגיב מצוין לאימון.
רוב הגברים פשוט מתעלמים ממנה שנים, ואז מתפלאים כשמשהו אחר משתנה.
למה "לנער יותר חזק" לא פותר כלום
וזה הפתרון שכמעט כל גבר ממציא לעצמו, אז בוא נסגור אותו.
ניעור לא מרוקן את המסלול. הוא מפזר טיפות בחוץ, אבל השארית שנשארה בפנים תמשיך לצאת גם אחרי.
מה שכן עובד זה משהו אחר לגמרי, וזה נקרא ריקון יזום. אחרי שסיימת, במקום לנער, תעשה כיווץ חזק וקצר של אותו שריר, כאילו אתה דוחף החוצה את השארית. תעשה את זה שתיים שלוש פעמים.
אם השריר שלך מאומן, הכיווץ הזה מרוקן את המסלול ואתה יוצא נקי. אם הוא לא מאומן, אתה כנראה בקושי תרגיש שאתה מכווץ משהו, וזו בדיוק התשובה לשאלה שלך.
מה עושים בפועל
וכאן החלק המעשי, והוא פשוט מאוד.
הצעד הראשון הוא לזהות את השריר, לא לחזק אותו. אם אתה לא בטוח שאתה מכווץ את הדבר הנכון, שום תרגול לא יעזור. הסימן שאתה במקום הנכון הוא תחושה של משיכה פנימה ולמעלה, כשהבטן והישבן נשארים רפויים לגמרי. את זה פירקנו לעומק במאמר על שריר רצפת האגן.
הצעד השני הוא לאמן שני סוגי כיווץ, וזה חשוב. כיווצים ארוכים בונים כוח ועמידות. כיווצים קצרים ומהירים בונים את התזמון, וזה בדיוק מה שחסר לך ברגע של עיטוש או הרמה.
הצעד השלישי הוא להשתמש בו בפועל. לפני שאתה מתעטש, משתעל או מרים משהו כבד, תכווץ מראש. זה נקרא כיווץ מקדים, וזו אחת המיומנויות השימושיות ביותר שתלמד כאן.
והצעד הרביעי הוא לצמצם את מה שמעמיס. פחות ישיבה רצופה, טיפול בעצירות אם יש, ונשימה נכונה בהרמות במקום עצירת נשימה.
וכמה זמן עד שמשהו זז
ציפייה שכדאי לכייל, כדי שלא תוותר אחרי שבוע.
זה שריר, והוא מגיב כמו שריר. כלומר לא ביום, אבל כן בתרגול עקבי לאורך זמן. גברים רבים מדווחים שהתזמון, כלומר היכולת להגיב מהר בעיטוש או בהרמה, משתפר לפני הכוח עצמו.
אין לוח זמנים מובטח, וזה משתנה לפי כמה חלש היה השריר בהתחלה וכמה עקבי אתה.
מה שכן ידוע הוא שעקביות מנצחת עוצמה. כמה דקות כל יום יקדמו אותך יותר מאשר סשן ארוך פעם בשבוע, ובלי סיכון לעייף את השריר מדי.
והבושה שגורמת לגברים לשתוק שנים
יש כאן צד שהוא לא רפואי בכלל, והוא כנראה הסיבה האמיתית שאתה סוחב את זה כל כך הרבה זמן.
בושה.
דליפת שתן נתפסת בראש של גברים כמשהו של גיל מבוגר מאוד. ולכן גבר בן שלושים או ארבעים שחווה את זה מרגיש שמשהו אצלו הקדים את הזמן, ומעדיף פשוט לא לחשוב על זה.
אז הוא לא מספר לבת הזוג, לא מזכיר לרופא בביקורת השנתית, ובטח לא מעלה את זה עם חברים. והתוצאה היא שכל אחד בטוח שהוא היחיד.
וזה מצחיק, במובן העצוב, כי מדובר באחד הדברים הכי שכיחים ואחד הכי קלים לעבוד עליהם.
אז אם יש משהו אחד שאני רוצה שתיקח מהחלק הזה, זה שאין כאן שום דבר להתבייש בו. יש כאן שריר שאיש לא לימד אותך שקיים.
ומה עם המאמץ בחדר כושר
ועוד נקודה מעשית לגברים שמתאמנים, כי היא רלוונטית מאוד.
הרמת משקל כבד מייצרת עלייה חדה בלחץ בתוך הבטן. הלחץ הזה נדחף כלפי מטה, בדיוק על רצפת האגן. ואם השריר חלש או שאתה עוצר נשימה ודוחף, אתה למעשה מתרגל אותו להיכנע ללחץ במקום להתנגד לו.
זו הסיבה שחלק מהגברים מבחינים בדליפה קטנה דווקא בסקוואט או בדדליפט כבד.
הפתרון הוא לא להפסיק להתאמן. הפתרון הוא לנשום נכון, לא לעצור נשימה בשיא המאמץ, ולכווץ את רצפת האגן באופן יזום לפני ההרמה, ולא אחריה.
וזו, אגב, גם דרך מצוינת לאמן את התזמון של השריר בסביבה שדורשת ממנו עבודה אמיתית.
וגם הקפה והבירה משחקים כאן
עוד כמה גורמים פשוטים שמשפיעים על הכמות ועל התדירות, ולרוב אף אחד לא מחבר אותם.
קפאין מגרה את השלפוחית ומגביר את הדחף. גבר ששותה ארבע כוסות קפה ביום ומתלונן שהוא רץ לשירותים כל שעה, לא בהכרח סובל מבעיה בשלפוחית. הוא שותה הרבה קפה.
אלכוהול עושה שני דברים יחד. הוא מגביר ייצור שתן, וגם מקהה את התחושה שאומרת לך שאתה צריך ללכת. ולכן דליפות מופיעות הרבה יותר בערבים של שתייה.
משקאות מוגזים וחומצי הדרים מגרים גם הם את השלפוחית אצל חלק מהאנשים.
ומצד שני, אל תשתה פחות מים. גברים רבים מנסים לפתור דליפה על ידי הפחתת שתייה, וזה דווקא מרכז את השתן, מגרה את השלפוחית עוד יותר, ומחמיר את המצב.
הכיוון הנכון הוא לשתות מים כרגיל, ולצמצם דווקא את מה שמגרה.
ואל תעצור זרם באמצע כתרגיל
אזהרה קטנה וחשובה לפני שנסיים.
יש עצה נפוצה שאומרת לעצור את זרם השתן באמצע כדי לאמן את השריר. וזה מבחן זיהוי מצוין, פעם אחת, כדי להבין איפה השריר נמצא.
אבל כתרגיל קבוע זה רעיון רע. עצירה חוזרת של הזרם מבלבלת את הקואורדינציה בין השלפוחית לסוגר, ויכולה דווקא להשאיר שארית שתן ולהחמיר את המצב.
זיהית פעם אחת, מצוין. מכאן והלאה תתרגל מחוץ לשירותים.
מתי לפנות לרופא
ורוב המקרים הם עניין של אימון, אבל יש דגלים שכדאי לא לפספס.
פנה לרופא אם הדליפה משמעותית ולא רק כמה טיפות. אם היא הופיעה בפתאומיות. אם יש דם בשתן. אם יש כאב או צריבה בהשתנה. אם אתה מתקשה להתחיל להשתין או שהזרם חלש מאוד. אם אתה קם הרבה בלילה להשתין. או אם יש חום.
ופנה גם אם יש לך כאבי אגן כרוניים או כאב בישיבה, כי במצב כזה ייתכן שהשריר דווקא מכווץ יתר על המידה, ואז חיזוק עלול להחמיר ומה שנדרש הוא הרפיה בהדרכה.
בדיקה פשוטה יכולה לשלול דלקת, בעיה בערמונית או סיבות אחרות, וזה שווה תור.
אז מה עכשיו
אני לא אבטיח לך שזה ייעלם, ולא אתן לך תאריך. מי שמבטיח לך את זה מוכר לך משהו.
אבל את זה כן אגיד לך. אתה סוחב את הדבר הקטן הזה שנים, מספר לעצמך שזה כלום, ובכל פעם קצת מתבייש. וכל הזמן הזה מדובר בשריר שאף אחד לא ביקש ממנו כלום מעולם.
זו כנראה הבעיה הכי פשוטה לטיפול מכל מה שדיברנו עליו באתר הזה.
והמשימה שלך להיום. בפעם הבאה שאתה מסיים בשירותים, במקום לנער, תעשה כיווץ חזק וקצר פנימה ולמעלה, שתיים שלוש פעמים. תשים לב אם אתה בכלל מרגיש שאתה מפעיל שם משהו. התשובה לשאלה הזאת היא הצעד הראשון שלך.
דיסקליימר: התכנים מוגשים לצרכי חינוך והעשרה בלבד ואינם מהווים ייעוץ רפואי. אם יש דליפה משמעותית, דם בשתן, כאב או שינוי פתאומי, פנה לרופא. למידע נוסף ראה הבהרה רפואית.