אתה קם בלילה לשירותים. פעם אחת, לפעמים פעמיים. עומד, מחכה שהזרם יתחיל, והוא מגיע חלש יותר ממה שזכרת. ואחרי שכבר סגרת את הרוכסן, עוד כמה טיפות.
אם זה מוכר לך ואתה מעל גיל 50, אחת הסיבות השכיחות לזה היא ערמונית מוגדלת.
ערמונית מוגדלת היא גדילה לא סרטנית של בלוטת הערמונית, שלוחצת על צינור השתן ומשבשת את ההשתנה. זה מצב נפוץ מאוד עם הגיל. הוא לא סרטן, ולפי שירות הבריאות הבריטי הוא גם לא מעלה את הסיכון לסרטן ערמונית. אבל הוא כן מכרסם באיכות החיים, לילה אחרי לילה.
ונהיה ישרים איתך כבר מההתחלה, בנקודה שהרבה אתרים מטשטשים: תרגילים לא מקטינים ערמונית. מה שהם כן יכולים לעשות זה סיפור אחר, והוא שווה את הקריאה.
מה זה ערמונית מוגדלת
הערמונית היא בלוטה בצורת אגוז מלך, שיושבת ממש מתחת לשלפוחית השתן. היא מייצרת חלק מנוזל הזרע. והפרט שחשוב לנו כאן: השופכה, הצינור שמוביל את השתן מהשלפוחית החוצה, עוברת בדיוק דרכה.
תדמיין צינור גינה שעובר דרך טבעת. כל עוד הטבעת רפויה, המים זורמים חופשי. כשהטבעת מתעבה ולוחצת, הזרם נחלש, מתקטע, ולוקח לו זמן להתחיל.
הערמונית ממשיכה לגדול לאורך כל החיים הבוגרים. לכן המצב (במונחים רפואיים: הגדלה שפירה של הערמונית, אם תרצה לחפש) גורם לתסמינים רק לעיתים רחוקות לפני גיל 40, והולך ונעשה שכיח עם השנים. לפי הערכת המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, הוא מופיע אצל 5% עד 6% מהגברים בגילים 40 עד 64, ואצל 29% עד 33% מהגברים בני 65 ומעלה.
גודל הערמונית לא תמיד מנבא את התסמינים. ערמונית גדולה יכולה לעבור כמעט בשקט, וערמונית שגדלה רק מעט יכולה להציק מאוד.
התסמינים של ערמונית מוגדלת
התסמינים מתחלקים לשתי קבוצות, ושווה להכיר את שתיהן.
בזמן ההשתנה עצמה:
- קושי להתחיל, עמידה ארוכה עד שמשהו קורה
- זרם חלש, או זרם שנעצר ומתחיל שוב
- תחושה שלא התרוקנת עד הסוף
- טפטוף בסוף ההשתנה או כמה שניות אחריה
בזמן שהשלפוחית מתמלאת:
- צורך להשתין לעיתים קרובות
- דחיפות, כלומר תחושה שאתה חייב להגיע לשירותים עכשיו
- התעוררות בלילה כדי להשתין
שתי הקבוצות מופיעות ברשימת התסמינים של שירות הבריאות הבריטי. ברקע, השלפוחית, שהיא בעצמה שריר, נאלצת לעבוד קשה יותר כדי לדחוף שתן דרך מעבר צר.
ועכשיו משהו חשוב. אף אחד מהתסמינים האלה לא שייך רק לערמונית מוגדלת. דלקת בדרכי השתן, דלקת ערמונית כרונית, בעיות אחרות בשלפוחית, ולפעמים גם סרטן ערמונית, יכולים להיראות דומה מבחוץ. לכן את האבחנה עושה רופא.
איפה רצפת האגן נכנסת לתמונה
רצפת האגן היא שכבת שרירים בתחתית האגן, שנמתחת מעצם החיק מקדימה ועד עצם הזנב מאחור, כמו ערסל. היא תומכת בשלפוחית ובערמונית, עוטפת את השופכה, ועוזרת לך לסגור ולפתוח את זרימת השתן. אם זו הפעם הראשונה שאתה שומע עליה, המדריך שלנו לרצפת האגן הגברית הוא נקודת פתיחה טובה.
ועכשיו לחלק הלא נעים.
אין שום ראיה שאימון שרירים מקטין ערמונית. ההיצרות נמצאת בתוך הבלוטה, ושריר שיושב מתחתיה לא יכול להזיז אותה. מי שמבטיח לך "לכווץ את הערמונית בתרגילים" מוכר לך משהו.
אז למה בכלל לדבר על זה? כי יש שלוש נקודות שבהן השריר הזה דווקא כן משחק תפקיד.
הטיפות שאחרי
טפטוף אחרי ההשתנה הוא אחד התסמינים של ערמונית מוגדלת. הוא קורה כשהשרירים שסביב השופכה לא מרוקנים אותה עד הסוף, וכמות קטנה של שתן נשארת בה ויוצאת בדקות הראשונות אחרי שכבר עזבת את השירותים.
ההנחיות הבריטיות לטיפול בתסמיני שתן אצל גברים ממליצות להסביר לגברים עם טפטוף כזה טכניקה שנקראת "חליבת השופכה", ולפיהן לומדים אותה בדרך כלל בפגישה אחת עם איש מקצוע. בקצרה, לפי התיאור של שירות הבריאות הבריטי: בסוף ההשתנה לוחצים בעדינות באצבעות על אזור הגשר שמאחורי שק האשכים, ומזיזים אותן קדימה לכיוון בסיס הפין, כדי להוציא את הטיפות האחרונות. אם זה מכאיב, או שאתה לא בטוח איך לעשות את זה, תבקש הדגמה מאיש מקצוע. על המנגנון של הטפטוף עצמו הרחבנו במאמר על הטפטוף אחרי השתנה.
הדחיפות
כאן יש ממצא מעניין. יש טכניקה שנקראת דיכוי דחיפות: כשמגיעה דחיפה פתאומית, מכווצים את שרירי רצפת האגן, מחזיקים כחמש שניות ומשחררים, כדי לבטל את הדחף ולקנות זמן.
ניסוי מבוקר שפורסם ב-2024 בכתב העת העולמי לאורולוגיה בדק אותה בסלובקיה. השתתפו בו גברים מעל גיל 50 עם ערמונית מוגדלת, שסבלו מתכיפות ומדחיפות גם אחרי ארבעה שבועות של טיפול תרופתי. חצי המשיכו עם התרופה בלבד, וחצי קיבלו בנוסף אימון רצפת אגן עם טכניקת דיכוי הדחיפות, חצי שעה ביום, חמישה ימים בשבוע, במשך 12 שבועות, עם פגישת פיקוח שבועית אצל פיזיותרפיסט. בסוף נבדקו 142 גברים, ובקבוצת האימון הייתה ירידה גדולה יותר במספר ההשתנות ביממה, בעוצמת הדחיפות ובקימות בלילה.
שים לב לפרטים, כי הם חשובים. זה היה אימון בליווי מקצועי, כתוספת לתרופה ולא במקומה, ומחקר אחד בגודל בינוני. זה מעודד, ועדיין רחוק מהבטחה.
השחרור
וזו הנקודה שהכי מפתיעה גברים.
כשהזרם חלש, האינסטינקט הוא לדחוף. ללחוץ עם הבטן, להתאמץ. אבל השתנה תקינה דורשת בדיוק את ההפך: כיווץ של שרירי רצפת האגן מצר את השופכה, ורק כשהם משתחררים הדרך נפתחת והשתן יוצא. שירות הבריאות הבריטי ממליץ במפורש לא לדחוף ולא להתאמץ, אלא להירגע בזמן ההשתנה.
כלומר, השריר הזה צריך לדעת גם להתכווץ וגם להשתחרר. על הצד של ההרפיה כתבנו מאמר נפרד, על הרפיית רצפת האגן.
תרגילים לערמונית מוגדלת: מה כן ומה לא
אז מה כן סביר לעשות, בתיאום עם הרופא שלך?
- ללמוד לזהות את השריר. תרגילי קיגל הם כיווץ והרפיה מכוונים של שרירי רצפת האגן, אבל טעות נפוצה היא לכווץ במקום זה את הבטן, את הישבן או את הירכיים. מדריך הזיהוי שלנו עוזר כאן.
- לחזק בהדרגה. כיווצים קצרים והחזקות קצרות, עם נשימה רגילה, ולא כמה שיותר.
- לתרגל כיווץ והחזקה קצרה לרגע של דחיפות. כלי לרגע הזה, במקום לרוץ.
- לתרגל הרפיה מלאה. בעיקר בזמן ההשתנה עצמה.
ומה לא?
אל תשתמש בעצירת זרם השתן כתרגיל קבוע. אפשר לעשות את זה רק בהתחלה, כדי ללמוד איפה השריר. לפי קליבלנד קליניק, עצירה והתחלה חוזרות של הזרם עלולות להוביל לזיהום.
ואל תצפה שהזרם יחזור להיות כמו בגיל עשרים בזכות תרגילים. ההיצרות אנטומית. מה שאפשר לשפר הוא השליטה סביבה.
אם אתה לא בטוח שאתה עושה את זה נכון, הדרכה אישית שווה הרבה. כתבנו על פיזיותרפיה של רצפת האגן לגברים, מה קורה שם ולמי זה מתאים.
הרגלים קטנים שעושים הבדל
רוב הדברים שמוזכרים בהנחיות הרשמיות פשוטים עד כדי שעמום. וזה בדיוק למה גברים מדלגים עליהם.
תפחית שתייה לפני השינה, אבל לא את כמות השתייה ביום כולו. שירות הבריאות הבריטי מזהיר שהפחתה גדולה מדי עלולה לגרום בעיות כמו דלקת בדרכי השתן. תוריד קפה ואלכוהול, בעיקר בערב, כי שניהם גורמים להשתין יותר. תתרוקן לפני שיוצאים לדרך (כן, גם לפני הנסיעה לאילת שתמיד נדמה שתעבור בלי עצירה). ואל תתאפק שעות כשאין צורך.
גם משקל, תנועה ויציאות סדירות נכנסים לרשימה. עודף משקל יכול להחמיר את התסמינים, ושירות הבריאות הבריטי ממליץ לאכול מספיק סיבים תזונתיים כדי למנוע עצירות.
ועוד נקודה שאף אחד לא מספר לך עליה: חלק מהתרופות ללא מרשם נגד צינון ושיעול, כמו תכשירים נגד גודש באף ואנטיהיסטמינים, עלולות להחמיר את קושי ההשתנה. לפני שאתה לוקח משהו לצינון, תשאל את הרוקח. ואת התרופות שהרופא רשם לך אל תפסיק על דעת עצמך.
למה לא כדאי לחכות
ערמונית מוגדלת יכולה להוביל לסיבוכים. לפי המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, שריר השלפוחית יכול להיחלש ולהפסיק להתרוקן עד הסוף, ובין הסיבוכים האפשריים יש זיהומים בדרכי השתן, אבנים בשלפוחית, דם בשתן ומחלת כליות.
החדשות הטובות הן שיש היום אפשרויות טיפול רבות, מתרופות ועד פעולות שונות, והבחירה ביניהן נעשית מול אורולוג לפי המצב שלך. אם בסוף זה מגיע לניתוח, יש לנו מאמר נפרד על מה חשוב לדעת אחרי ניתוח ערמונית. ואם הבעיה העיקרית אצלך היא דליפה, המדריך לבריחת שתן אצל גברים מסביר את הסוגים השונים.
מתי לפנות לרופא
קבע תור אם יש לך אחד מהתסמינים שתיארנו, אם הם מחמירים, או אם אתה קם בלילה שוב ושוב. הרופא יכול לשאול על התסמינים, לבדוק את גודל הערמונית בבדיקה גופנית, לשלוח בדיקת שתן ובדיקת דם לסמן של הערמונית, ולהחליט אם צריך הפניה לאורולוג.
פנה מיד, למיון או לרופא, אם אתה לא מצליח להשתין בכלל, אם יש כאב חזק בבטן התחתונה, דם בשתן, או צריבה וכאב בהשתנה יחד עם חום.
ואם אתה מתכנן להתחיל אימון רצפת אגן, תעדכן את הרופא, בעיקר אם יש כאב באגן או קושי להשתין.
אז מה עכשיו
אנחנו לא מבטיחים לך שהערמונית תקטן, וגם לא שתפסיק לקום בלילה. מי שמבטיח את זה לא מכיר את המצב.
מה שכן: יש חלק בסיפור הזה שנמצא בידיים שלך. ההרגלים, הדרך שבה אתה משתין, והשליטה בשריר שעוטף את כל המנגנון.
והמשימה שלך לשבוע הזה פשוטה. שלושה ימים של יומן השתנה: מתי השתנת, כמה פעמים בלילה, ומתי הייתה דחיפות. דף אחד, שלושה ימים. תביא אותו לרופא. גם ההנחיות הבריטיות ממליצות לבקש מגברים עם תסמיני שתן למלא יומן כזה. הוא יגיד עליך יותר מכל תיאור שתצליח להיזכר בו בחדר.
מקורות
- ניסוי מבוקר על אימון רצפת אגן עם דיכוי דחיפות בגברים עם ערמונית מוגדלת, כתב העת העולמי לאורולוגיה, 2024
- המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב: הגדלה שפירה של הערמונית
- המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב: בעיות ערמונית
- שירות הבריאות הבריטי: ערמונית מוגדלת
- ההנחיות הבריטיות לטיפול בתסמיני שתן אצל גברים, 2010
- תקן האיכות הבריטי לתסמיני שתן אצל גברים: חליבת השופכה
- קליבלנד קליניק: שרירי רצפת האגן
- קליבלנד קליניק: תרגילי קיגל
דיסקליימר: התכנים מוגשים לצרכי חינוך והעשרה בלבד ואינם מהווים ייעוץ רפואי, אבחון או טיפול. תסמיני ערמונית מוגדלת דומים לתסמינים של מצבים אחרים, ולכן כל שינוי בהשתנה מחייב בדיקה רפואית. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי ללא רופא. למידע נוסף ראה הבהרה רפואית.